בסוף אנחנו כלום..

אז למה לדאוג?

תחשבו כמה זה מרגיע להבין –

שהכל כל כך זמני.

די לרטון. זמן לצחוק.

 

בעיות שנראות עכשיו כסוף העולם,

הן כלום.. שום דבר..

בפרספקטיבה אמתית של הזמן,

כל עניין מפחיד ודרמטי –

בראיה כוללת – כל כך קטן..

 

קל לי לדבר או לכתוב?

ממש לא. עברתי דבר או שניים (או עשרים).

והבנתי – שהכל (הכל) –

תלוי באם תיקח לורידים.

 

קבל החלטה להסניף את הטוב עד הסוף.

את הרע – תגיד נגמר, כבר קרה.

תאמץ ממשלת אחדות שמבינה –

שאת הפחדים לא צריך להדחיק, להפך.

קבל. אבל שים בפינה קטנה.

 

אתה יודע שאני צודק. הכל זמני וחולף.

אז במקום "לחיות" בחרדה שיום אחד תיגמר,

קח בקלות ת'עולם, ולראשונה בחייך,

שחרר..