אמת

נשים את זה על השולחן בלי ללכת מסביב:
לא משנה איזו הצלחה אתה משיג בחיים –
אם אתה לא אתה עצמך בדרך לשם – לא רק שלא תהנה, אתה תסבול.

למה?
כי הצלחה אמורה לקדם אותך במד האושר נכון?
ברגע שאתה מצליח, אבל זה לא באמת אתה שם – אלא דמות שלך,
מד האושר לא יעלה.

ואנחנו מתוכנים לחשוב שהצלחה תגדיל את מד האושר –
וכזה לא קורה, אנחנו נהיים מתוסכלים.

כשאנחנו עוברים זאת יום אחרי יום, התסכול הופך לאומללות.
אנחנו משיגים עוד מטרה, ועוד ניצחון, ומד האושר לא עולה!

זה מוביל לייאוש.. למה אני מתקדם, מגשים עוד ועוד חלומות שלי,
ואני נהיה יותר ויותר אומלל עם הזמן?
למה? כי החלומות שהגשמתי הם לא באמת שלי.
הם של דמות מסוימת – שהגדירו עבורה אושר מהו.
הדמות הזאת היא לא שלך.
אחי, מי אמר שאתה צריך להיות קרייריסט עשיר?
מי אמר שאתה צריך להיות בעל משמעת מטורפת ולהשיג גוף משורטט?
מי אמר שאתה שאתה צריך אישה עדינה – בעלת יופי נסיכתי שכזה?
החברים שלך? סרט שובר קופות שראית בתור ילד ונכנס לך לתת מודע?
אולי בטבע שלך – באמת שלך, אתה רוצה להיות מורה להסטוריה שמרוויח 6,000 ₪ לחודש – אבל חוזר כל יום הבייתה ב 14:00 ומתרווח עם האישה והילדים?
אולי זה יעשה אותך מאושר במקום לרוץ אחר קריירה ולנהל נדלן \ נכסים \ עסקים ולמהר מבוקר ועד לילה?
אז מי רוצה להיות קרייריסט עשיר? אתה או אבא של אשתך שרוצה שקט?
מי אמר שאתה צריך לחיות לפי פרוטוקול תזונה ואמונים מחמיר כדי להשיג את ה 6 ריבועים בבטן, אבל לשלם מחיר של מודעות לכל מה שאתה מכניס לפה ולהפוך את אחת מהנאות החיים לצבא של חוקים ומידות? אולי בטבע שלך בא לך לזרום, לאכול מתוך רגש – שמחה – זרימה – תשוקה – ולא לפי סט חוקים להגעה לגוף המושלם?

זה חלום שלך? או המגאזין שעושה שטיפת מוח שזהו הגבר האידיאלי?
לנפנף באישה מלכת היופי והעדינות – זה חמוד מאוד אבל..
אולי בכלל אתה רוצה נינג'ה בבית שלא דואגת לשבור ציפורן תוך כדי שהיא עושה הכל מהכל וזה בכלל קטן עליה?
והיופי של ה"תקתקנות" שלה יגרום לך להתאהב בה ברמות מטורפות כי זה מה שמשנה לך מבפנים,
אז של מי החלום לאישה יפיפה ועדינה ושברירית? שלך באמת? או של הדמות שלך שרוצה שהחבר'ה יתפעלו כשאתה הולך איתה יד ביד למפגש החברתי?
חברים, לחיות בחיים שהם לא שלך.. אין עצוב מזה.
ואם אתה חושב שמשרה בכרה בהייטק, אישה נסיכה יפה, וגוף שלמות יעשו אותך מאושר –
יכול להיות שאתה צודק. אם אלו הרצונות הכמוסים באמת שלך.
אבל עצור רגע לחשוב. לפני שאתה אומר: "נו ברור.. מי לא היה רוצה את זה.."

תחשוב באמת. זה משהו שאתה באמת רוצה?
או שהחיים שפו לך את המוח שזה מה שאתה רוצה?

האם אתה אמיתי עם הרצונות שלך ומספיק אמיץ ללכת אחריהם למרות שהם לא מה שהחברה מגדירה כסטאטוס הצלחה?
אולי לא בא לך מרדף.. אולי בא לך להרוויח פחות אבל לחזור הבייתה מוקדם, לאכול בכיף בלי חישובים על כל ביס ומה זה יעשה לריבועים שאין לך בבטן, ולחבק אישה שאינה ברבי מושלמת, אלא – מושלמת בשבילך! משלימה – אותך! כי יש לה אופי והתנהגות של כל-יכולה ובזה אתה מתאהב!

תקשיב –

כל "הצלחה" במרכאות שתשיג בחיים שלא נבעה מרצון כמוס שלך,
שלא נבעה ממי שאתה באמת,
תהפוך אותך ליותר ויותר אומלל.

הבעיה במרוץ של החיים שלנו – היא שאין לנו אפילו את הזמן לברר מי אנחנו ומה אנחנו באמת רוצים..
הרבה יותר מהר מלהבין את האמת שלנו, זה פשוט לחכות את האמת הגלובאלית,
ולכן כולנו רודפים אחרי אותם החלומות בדיוק..
וכשכולם רודפים אחרי אותם החלומות שימו לב מה קורה:
הרוב לא מגשימים. כי מתחרים על אותם חלומות. הגיוני שכך..
והמעט שמגשימים – מתוכם – חלק לא מבוטל – לא מגשימים את החלומות האמיתיים שלהם. אז נעשים אומללים יותר..
מעגל אכזרי שנובע מחוסר כנות שלנו עם עצמנו.
מוויתור על להבין מי אנחנו באמת ומה אנחנו רוצים,
ובמקום זאת – להיכנע לפתרון מהיר של לרדוף אחרי כסף , גוף \ חיצוניות.

מה עושים?

עוצרים. פשוט עוצרים.
קחו יומיים חופש מהעבודה.
שבו בים בלי סלולארי.
ותנסו אחרי כל כך הרבה שנים,
להבין מי אתם באמת.