בתור מי שגדל בבית חילוני ורק בגיל 37 גילה את האמת,
אני יודע היטב איך זה מרגיש להיות בצד השני.
אני יודע היטב איך מסתכלים בעולם החיוני על עולם הדת, על החוזרים בתשובה,
ואני לא שופט לרגע. הייתי שם.
שפטתי. עם כל הסטיגמות שאתם יכולים להעלות בראשכם.
הסקתי מסקנות. ריחמתי.
ריחמתי על החוזרים בתשובה.. "וואי וואי, עוד אחד השתגע".
יותר מכל, ריחמתי על המשפחות שלהם. איזה אסון בא על המשפחה!
הילד שלהם חזר בתשובה.. מסכנים.. איבדו את הילד..
מטורף.
מהצד השני – המתחזק – אני יכול להסתכל על הכל בעיניים פקוחות לרווחה.
מדובר בדיון ארוך – פילוסופי – רוחני – אין סופי.
דיון קשה מאוד כיוון שרוב האנשים מיגשים אליו כשהם בוטחים שהם יודעים מה נכון ומה לא.
אני יודע. הייתי מהיהירים הללו.
הייתי מאלו שאמרו "פרימיטיביים". שאמרו: "עושים מצוות לא קשורות לעולם וטקסים ללא שום ערך".
מאלו שלגלגו, זלזלו, וראו את שומרי הדת כזרם שטוף מוח וללא שכל, הגיון בריא וזכות הבחירה.
לא אכנס כרגע לכל הדקויות כי מדובר על אין סוף שכאלו,
במקום זאת – רק אדגיש דבר אחד – והוא המסר המרכזי שהתורה מעבירה לנו:
תהיו בני אדם. תהיו בני אדם הכי טובים שאתם יכולים להיות אחד כלפי השני.
זהו.
אין "טקס" ולו הקטן ביותר – שלא מכוון לטובת מטרה זו.
אין תפילה ולו הקצרה ביותר – שלא לוקחת אותנו למקום הזה בדיוק.
התורה היא בית ספר אובססיבי למען המשפט: "ואהבת לרעך כמוך".
ואגב, מדובר על בית ספר קשה. מאוד. סטנדרטים בשמיים.
אין מקום לטעויות ואין מקום ללכת בשוליים.
התורה מחנכת לאהוב אדם בצורה הכי עמוקה וחסרת אינטרסים שיש.
איסור לשון הרע, איסור רכילות, אפילו מחשבות שליליות בראש הן הפרה בוטה של התורה.
כאשר נגשים לעולם המרהיב הזה, הטוב הזה, האמתי הזה בצורה פתוחה,
כאשר מבינים מה קוראים, למה קוראים, מהי המצווה ואיך עושים אותה נכון –
נחשפים לעולם שכולו נתינה ואהבה עם איסור מוחלט אפילו לחשוב על לקבל בתמורה.
כאשר עקרונות אלו במודעות שלך מבוקר ועד לילה,
אתה מתייחס לעולם אחרת. לבני האנוש סביבך אחרת.
סלחנות, סבלנות, נדיבות, רוך.
ללא כעס, ללא תסכול, ללא טינה.
כשחיים בצורה זו את החיים, האור שמוקרן עליכם ממעלה הוא אין סופי.
האור הזה הולך ומתחזק ואתם מוצאים את עצמכם מאושרים מעצם היותכם התהליך ההתחזקות היפה הזה.
תהליך שלא רוצה לקחת מכם כלום. לא רוצה לגזול מכם את הנאות החיים.
להפך.
התהליך הזה מלמד אתכם איך להנות מהעולם הזה, מבפנים.
הנאה שאינה תלוייה בחומר כזה או אחר.
היא תלוייה רק באמונה..
האושר מגיע מבפנים.
אין אמת אחרת או דרך להשיג אושר שמחזיק –
ללא התחזקות.
פשוט אין.
