אני לא קואצ'ר.
אני לא מנטור.
אני לא גורו.
אני לא הולך לעמוד על במות ולצעוק עליכם לחזור בקול רם "אני ווינר"!
אני לא הולך לעשות כנסים ולבקש מכם לתת ידיים ולהתחבק.
אני לא הולך לבקש מכם להוציא דף ועט ולרשום 5 יעדים שעליכם להשיג תוך חודשיים.
אני לא הולך לתת לכם עצות בשקל שמישהו כתב לי, ולהעלות סרטונים עם מוזיקת אפיק מפחידה שיגרמו לי להיראות מבין..
ואז למכור לכם סדנה..
לא.
אני דוגל באמת. אני דוגל בכנות.
לא אתפשר על כך במילימטר.
למה?
דווקא בגלל שלא הייתי כזה. שנים.
עשיתי המון טעויות בחיי. המון.
לא תמיד הייתי אמיתי.
בעצם, מתי כן הייתי אמיתי?
אני כבר לא יודע, כי סיגלתי לעצמי המון דמויות.
דמות בבית, דמות בעבודה הסדירה שלי, דמות בעמותות שלי.
דמות עם המשפחה, דמות עם החבר'ה,
דמות בחדר כושר, דמות בפאב על הבר, דמות בנסיעות לכנסים בחו"ל.
רציתי להיות הכי טוב שאני יכול להיות בכל סיטואציה –
ולא הבנתי שהדרך הכי קלה לעשות זאת היא להיות –
אני.
אחד. אמיתי ושלם בעולם.
עשיתי המון טעויות שאני מתחרט עליהן.
טעויות בקריירה המקצועית, טעויות בעמותות שניהלתי,
טעויות עם שותפים שעשינו דברים יחד ונסתיימו.
טעויות עם המשפחה, טעויות בחיי ההורות שלי,
טעויות וחוסר כנות במערכות יחסים עם בנות,
חוסר כנות עם סובבי באופן כללי.
אתם יודעים מהו הגרוע מכל אלו?
חוסר כנות עם עצמי.
ולכן – אני רחוק, שנות אור, מלהיות מושלם.
אני לרגע לא מגיע ממקום של:
אני Mr Perfect, תקשיבו לי.
נהפוך הוא.
אני מגיע ממקום של: עשיתי כמעט כל טעות אפשרית.
לשמחתי –
מינפתי את כל הטעויות כדי ללמוד.
לא הפסקתי להתפתח לרגע.
למדתי, קראתי, הקשבתי, טסתי – לכל מנטור-על שקיים.
הייתי מכור לזה.
(החל מהמקומיים פה בארץ, ועד כנס בלונדון, בו צעדתי יחף על גחלים בוערות – ב 4:00 לפנות בוקר גשום וקפוא – בסדנה של טוני רובינס).
הבנתי שני דברים מאוד חשובים ואני רואה בעצמי שליח להעביר את המסרים:
1. מוטיבציה זה יופי. אבל זה לא מחזיק. תסיימו את הסדנא אצל המנטור \ גורו הכי חזק שיש –
תצאו בהרגשה שאתם הולכים לכבוש את העולם.
זה יחזיק יומיים.
אולי.
אז מוטיבציה זה יופי, אבל היא חייבת להתלבש על בסיס חזק המורכב מ:
ידע, הבנה, מטרה, דרך, ערכים, עומק.
את כל אלו אעביר לכם. בספר זה ואחרים.
2. חברים, אנחנו חייבים להיות אמיתיים בחיים האלה. ופה אבקש להרחיב:
אמיתיים עם הסובבים אתכם, אך בראש ובראשונה – עם עצמכם.
לא משנה באיזה שביל תצעדו ובאיזו דרך תבחרו –
כשאתם מופיעים כדמות שונה בכל סיטואציה –
זה לא עובד.
זה לא יזרום.
אתם רק תלכו ותתרחקו מהמטרה שלכם להיות מאושרים.
אפילו כשאתם "מצליחים" ומסמנים V על מטרות,
לא באמת תתקדמו אל עבר האושר הנכסף.
במקום זאת – אתם תרגישו חוסר כנות פנימי.
קונפליקט עצום ובלתי פתיר של:
"אבל השגתי מה שרציתי. למה אני לא מאושר??"
וזה, מסוכן.
חברים,
לעולם לא תוכלו להיות מסופקים – גם לא מההצלחות הכי גדולות שלכם –
אם אתם משחקים בעולם הזה עם האמת.
אם אתם לא כנים.
אם אתם בקשר שאתם לא מאושרים בו,
אם אתם בעבודה שאתם לא סובלים,
אם אתם מעמידים פנים מהבוקר ועד הלילה..
העצוב ביותר הוא שאנשים רגילים לחיות בצורה זו, וחושבים שככה זה אמור להיות..
המוכשרים בינכם אף יקימו משפחות, יגיעו להישגים מקצועיים מרשימים –
יעטפו את עצמם בעוד ועוד שקרים חומריים.
אבל.
בפנים, בינם לבין עצמם – אין באמת חיים. אין באמת שמחה.
אני כותב זאת מניסיון אישי עמוק וכואב.
הייתי ההוא שעל פניו יש לו הכל.
אבל מבפנים – מה שבעיקר היה – זה פחד. עצב.
שום דבר ממה שהיה לי לא היה שורשי. לא היה רצון הנשמה.
ופחדתי מהעובדה שאלו הם החיים… שככה זה אמור להרגיש:
מתקיימים.
עושים V על מטרות.
מתים.
וכל זה היה כי לא הייתי מחובר לערך לו יש משמעות אין-סופית.
למילה שהיא אולי הכי חשובה שיש..
המילה הזו היא:
אמת.
חברים,
לא משנה מי אתם ומה אתם עושים ביום יום –
כל עוד תחיו באמת מוחלטת עם עצמכם ועם הסביבה –
אתם נהדרים.
ולפניכם חיים מדהימים.
