בוא כבר, יש לנו עניין לא פתור.
לפני המון זמן עוד חלמת, נלחמת, טרפת את החיים.
ועכשיו? השארת אותי פה לבד. לשרוד בעולם של מבוגרים.
הבטחת שתמיד תהיה פה איתי. לצחוק, להשתטות, לחיות!
אבל השנים חלפו. ואני? עסוק – במטרות..
הן לא נגמרות, רק מתעצמות ומתרבות.
עד כדי ששכחתי כבר.. מה הן הנאות.
אני קורא לך – ילד שבי, תשתלט עלי בחזרה.
להזכיר שהמחר לא בטוח. וכדאי לנצל כל שניה..
***********************************************************************
בואו נודה באמת.. רובנו השלמנו ש "ככה זה".
רוב היום הוא עבודה, משימות, מטלות,
ואם נשארת לנו שעה בסוף היום לעשות משהו שאנחנו באמת אוהבים – אז זהו יום מוצלח.
רוב השנה.. אנחנו עובדים, ועובדים, ואם מצליחים לצאת לשבוע חופשה – אז וואו. הייתה לנו שנה מוצלחת.
וגם בשבוע הזה… יומיים ראשונים עוד עונים למיילים, ויומיים אחרונים בדיכאון מהחזרה.
להשלים עם זה = לזרוק את הילד שבנו. שחלם עם עולם בו ייהנה בכל יום מחדש. ועם זה – אסור להשלים.
על כולנו לקחת זמן עם עצמנו, לבד. כמה שצריך.
ולהבין – מה אנחנו באמת רוצים לעשות פה.
זה יותר חשוב מהכל.